שפיר מחצבות 1991 בע"מ נ' מיל

החלטה

1. בפני התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב בסך 41,228 ₪ הנתבעים מהמבקשת בגין יתרת חוב בכרטסת הנהלת חשבונות של המשיבה.

המבקשת הגישה התנגדות לביצוע שטר באיחור בטענה כי לאזהרה שקיבלה לא צורף כתב תביעה ורק ביום 6.10.13 התקבל אצל בא כוחה העתק כתב התביעה.

לגופו של עניין טענה המבקשת כי הכרטסת שצורפה לכתב התביעה אינו מפורט ולא ברור מה הם הסכומים בהם חויבה ומה הם הסכומים בהם זוכתה.

עוד תיארה המבקשת בתצהירה התומך בהתנגדות את המסכת העובדתית להתקשרות העסקית בין הצדדים.

המבקשת הודתה כי בין הצדדים נחתם ההסכם אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה אך טענה, בניגוד לאמור בכתב התביעה, כי נחתם ביוני 2011.

לטענת המבקשת, נדרשה בטרם החתימה על ההסכם לבצע שינויים במרכב המשאית שבבעלותה לשם התאמתה לביצוע עבודות ההובלה עבור המשיבה, נשוא ההסכם.

בפי המבקשת שלל טענות באשר להפרת ההסכם על ידי המשיבה וגרימת נזקים אותם היא זכאית לקזז מסכום החוב הנטען - אם קיים כזה.

2. במעמד הדיון חקר ב"כ המשיבה את המבקשת על תצהירה ובתומה טען לדחיית ההתנגדות הן משום שהמבקשת לא הציגה טעם מיוחד להארכת המועד להגשתה והן משום שהמבקשת אינה מצביעה על עילת הגנה הראויה להתברר.

לטענת ב"כ המשיבה בהעדר נימוק לפיו האיחור נגרם בנסיבות חיצוניות שאינן תלויות בהתנהגות המבקשת, אין בפני בית המשפט טעם מיוחד להארכת המועד ועל כן יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות על הסף.

אשר לעילת ההגנה הנטענת, לטענת ב"כ המשיבה נטענה רק טענת קיזוז דהיינו, המבקשת מודה בחוב אך דוחה את החיוב בגינו משום טענת קיזוז.

מאחר והמבקשת לא פירטה דיה את טענת הקיזוז שבפיה, לא צירפה אסמכתאות לטענותיה ואף אינה טוענת טענת קיזוז בסכום קצוב – דין טענתה להידחות על הסף. עוד טען ב"כ המשיבה כי חלוף הזמן מאז קרות האירועים הנטענים על ידי המבקשת מעיד על זניחת טענותיה.

3. דיון והכרעה:

ראשית אדון בבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות לביצוע התובענה.

לטענת המבקשת קיבלה את האזהרה ביום 14.8.13 אך כתב התביעה לא צורף לה. המבקשת התייצבה בלשכת ההוצאה לפועל עם סיום הפגרה וקיבלה העתק כתב התביעה כשהוא אינו קריא.

רק לאחר 1.10.13, בתום חגי ספטמבר, פנה בא כוחה של המבקשת לב"כ המשיבה כך שרק ביום 6.10.13 התקבל כתב התביעה במשרדו של ב"כ המבקשת. ההתנגדות לביצוע התובענה הוגשה ביום 29.10.13.

יש לציין כי חגי תשרי בשנת 2013 חלו בעיקר בסוף השבוע ואין כל הצדקה לכך שהמבקשת לא פנתה שנית ללשכת ההוצאה לפועל או לב"כ המשיבה על מנת לקבל כתב תביעה קריא לפני יום 1.10.13 שהוא המועד האחרון להגשת ההתנגדות.

היו מספיק ימי עבודה בחודש ספטמבר על מנת לקבל את כתב התביעה או להגיש בקשה להארכת מועד לרשם ההוצאה לפועל בטרם חלף המועד להגשת ההתנגדות כך שהתנהלות בעצלתיים של המבקשת אינה מוצדקת באופן המהווה טעם מיוחד לאיחור כשלעצמו.

נוכח האמור לעיל, לכאורה יש לדחות את ההתנגדות לביצוע התובענה בהעדר טעם מיוחד לאיחור בהגשת ההתנגדות.

אלא שההלכה הפסוקה היא כי ככל שיש למתנגד טענת הגנה טובה מאד, משמשת עילת ההגנה כשלעצמה כטעם מיוחד בעוד שהאיחור בהגשת ההתנגדות ניתן לריפוי בתשלום הוצאות.